מאז ימי הסגר הראשון פונים אלי יותר ויותר גברים המתלוננים על בעיות תפקוד. שפיכה מהירה ובעיות זיקפה בעיקר. יום-יום יושבים מולי גברים צעירים ומיואשים שניסו הכל. להפסיק עם פורנו, לעשות יותר ספורט, לעשות פחות ספורט, לשנות תזונה, אפילו שקלו להחליף בת-זוג. עבורי השיחות הללו הציפו שני נושאים שברצוני לחלוק איתכם: המשקל הנפשי שאנחנו שמים על הזין שלנו והקשר המורכב שבין תקופות של חוסר ודאות לתפקוד המיני הגברי.
המורכבות שלי עם הזין שלי התחילה בגיל הנעורים. "שרק לא יעמוד בזמן לא מתאים" (סתם ככה בשיעור), "שלא יהיה קטן מדי" (כי יצחקו עלי), "שלא יהיה גדול מדי" (כי יצחקו עלי). עם החברה הראשונה פחדתי שהיא תרגיש שעומד לי כשאנחנו מתחבקים וחששתי לגמור במכנסים כשהתמזמזנו. בחיי המיניים כגבר צעיר, המטרה היתה "להחזיק" כמה שיותר, רק לא לגמור לפני שהיא גומרת. זה הרי התפקיד שלי כגבר לספק אותה. הפתרונות היו לעשות ביד לפני שנפגשים כדי שאהיה פחות מגורה או לחשוב על הזוועות של מלחמת העולם השנייה בזמן סקס. זה לא היה יעיל במיוחד ולא הצלחתי ליהנות עם מחשבות על ילדים רעבים ברוסיה. הזין שלי, איבר מוזר ומיוחד, מסב לי עונג, עניין וסקרנות, אבל הוא גם יצור בלתי צפוי. פועל מעצמו ולא מקשיב לי. משהו שצריך לרסן ולהשתלט עליו.
מהתרבות סביבי הבנתי שאני אמור "תמיד לרצות מין". תמיד להיות נכון, מוכן, זקור, קשה, עומד, חודר ורוצה עוד. ואם לא, אז אני לא מספיק גבר. בת זוג אחת שסיפרה על אקס שהיה לו גדול, גרמה לי להרגיש קטן. לא משנה כמה מחקרים קראתי על האורך הממוצע, לא משנה כמה מחמאות קיבלתי עליו, הוא תמיד היה חסר. לא ארוך מספיק, לא עבה מספיק, לא גבר מספיק.
כשמערכות היחסים בחיי הלכו והעמיקו, שמתי לב שגם לבנות הזוג שלי יש "סיפורים" על הזין שלי. עוצמת הזיקפה היוותה אישור עבורן למידת העוררות שלי והמשיכה שלי כלפיהן. כך יוצא שלא רק הגבריות שלי מוטלת על זיקפתי, אלא גם הביטחון העצמי של זוגתי. המצב הזה שבו אתה וזוגתך ממש רוצים שיעמוד לך ועושים מאמצי סרק נמרצים בנושא, הוא מהעצובים שברגעי המיניות הזוגית.
התסכול והסקרנות שלי הובילו אותי לחקור ולגלות שבעזרת נשימות, הרפיה ואימון שרירים ברצפת האגן, אפשר להביא לבחירה בזמן השפיכה ואפילו לחוות אורגזמה ללא שפיכה. לאחר כמה חודשי אימון הפך עבורי הזין מיצור סורר, לשריר שאפשר לפתח ולאלף. התרגול נתן לי שליטה וביטחון, וכך יכולתי גם להתמסר לחוויה ולהבחין לראשונה מה קורה בתוכי בזמן החיבור האינטימי.
"הזקפה שלי נחלשת" היא הבנה שהזדחלה לה במעלה שנות השלושים שלי. ניסיתי להדחיק אותה אבל הפחד מהזדקנות ואין אונות החל לנקר בי. בשלב הזה כבר הבנתי שהזין שלי הוא לא רק שריר, הוא גם חיישן רגשי. כך שמעבר לירידה ברמת הטסטוסטרון שמתרחשת עם השנים, שישנן מגוון סיבות להתנהגויות "הלא רצוניות" שלו. למשל, שלפעמים הוא מתרכך סתם כך באמצע סקס סוער, ואז שתי דקות אחרי לקחנו הפסקה, הסתבר שלפרטנרית שלי קצת שרף והיא קיוותה שנפסיק. מסתבר שהתפקוד שלו לא תלוי רק בפקודה הפנימית שלי, אלא גם כפרמטר למה שקורה אצלי או אצל זוגתי ובחיבור ביננו.
תקשיבו לזין שלכם. אם הוא לא עומד – יש לו סיבה. אולי יש מתח לא מדובר ביניכם שכרגע מרחיק, אולי לא באמת נעים לכם מה שקורה עכשיו, אולי הוא מסמן לכם שאתם רוצים משהו יותר איטי והדרגתי. אולי יש בכם פחד מהקרבה האינטימית, אולי הפרטנר/ית שלכם לא קשובה אליכם כרגע, וזה לא מרגיש בטוח. מיניות היא סיטואציה חשופה ופגיעה. לרוב, שני בני הזוג לא נותנים לזה מספיק מקום.
מעבר לכך, בזין רפוי טמון ריפוי ועונג גדול שפספסתי כל השנים. אם מסכימים כמובן לא לפרש אותו ככישלון או דחייה. אם מוותרים על אידיאל הנוקשות והרטיבות, אם משחררים את תפקיד החודר ואת מטרת החדירה (אורגזמה). אם אני מסכים להיות רך, לשהות בחוסר-און, בכניעה לאי-ודאות, משהו בתפקיד הגברי מתמוסס ומפנה מקום לחוויה שלמה יותר. מגע עדין (ידני או אוראלי) שאינו לשם השגת זיקפה או אפילו "רק" להניח עליו כף יד חופנת ואוהבת יכול להיות מרטיט. בעבור חלק מהגברים זין רפוי עשוי להיות אפילו יותר רגיש מעומד. או כמו שאומר עמיתי מיכאל פינקל: "פין רך הוא מבורך".
יש דרכים מגוונות לחזק זיקפה, אבל לפני שנכנסים ל"פתרונות לבעיות", כדאי להתבונן במשולש שבין הגבר לגוף שלו, הגבר לראש שלו והגבר לפרטנר/ית שלו. בכל אחת מצלעות הללו יכולים להיווצר נתקים שהם סיבה להתרככות. התייחסות לכמה אני נוכח, מחובר לעצמי, לחוויה הגופנית שבתוכי, לנשימה שלי ולמה שקיים בחיבור ביננו – הם לא פחות יעילים מוויאגרה. בחודשים האחרונים, יותר גברים חווים את הניתוקים הללו, כשאי הוודאות שסובב אותם ביום-יום נכנס איתם למיטה, לא מקבל הכרה בינם לבין עצמם (כי הם "חדורי" מטרה), ואז גם לא מקבל מקום מול פרטנר/ית שלהם (כי עשויה להיות שם אכזבה) וכך, מנותקים מעצמם וממי שאתם, הם נתפסים לתוך לופ, מתסכל.
אם אינדיקציה למיניות טובה היא זיקפה ואורגזמה, וכל דבר אחר הוא עלבון או אכזבה, אנחנו מדירים חלקים חשובים שלנו ממעשה האהבה. גם אם כשאנחנו נכנסים למיטה הכוונות הארוטיות שלנו הן עונג וסיפוק, עדיין נמצאים איתנו שם גם חוסר הוודאות, חוסר האונים, הכאב, הבלבול, התסכול והפחד. בימים כמו אלה שאנו חווים כעת, אי-אפשר להתעלם מהם ואולי גם לא כדאי. אם תמצאו את הדרך להתחבר גם ללא ציפיות או תפקידים; אם גם החלקים הפגיעים שלכם יקבלו מקום במפגש האינטימי/ארוטי ביניכם; עשויה לצמוח משם התעלסות מיוחדת ומפתיעה ואולי יבנה שם מקום רך לנוח בו יחד. זה יסמן למערכות הרגשיות שלכם שבטוח לכם יחד, ובעיקר, שבטוח עבורכם להיות אתם.
· כמובן שבחלק מהמקרים יתכן והבעיה היא פיזיולוגית בלבד, מומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה שלכם
מתוך הבלוג שלי ב'הארץ' – סקסטינג
כתיבת תגובה